מוקדש לכל ההורים של הילדים השובתים שכל יום הוא "ליל שישי"!
זה מתחיל בגיל 10-12 כאשר מסיבות הכיתה מקבלות אופי של בילוי יותר לילי מאשר יומי.
זה מתחיל כאשר החושך חייב להיות חלק מהתפאורה שמלווה כל התכנסות כיתתית או חברית.
זה מתחיל ומקבל תאוצה ומגיע למקומות רחוקים ולא כל כך ורודים...
יציאה לבילוי בליל שישי של המתבגרות שלי, היוותה פתח לחרדות להזדחל פנימה ולקבל מקום של כבוד במרכז הבמה ולבחינה מחודשת של הערכים עליהם חשבנו כהורים לחנך את ילדנו, שלא לדבר על משבר הסמכות ההורית!
אז מה קרה? הן רצו לצאת ולבלות ולהיות כמו כולם.... ואנחנו חשבנו שיש כללים לנושא הזה, שיש צורך לחשוב על ההשלכות, על העוצמות על האיכות וגם על השעות...
אז מה עושים עם העניין הזה של שעת החזרה? איך קובעים מה בסדר ומה עובר את הגבול?
אני אספר כאן את התהליך ורציונל שעבר אצלנו ואתם תשפטו!
גיל 12 מבחינתנו הוא רק ההתחלה, קבענו שעת חזרה עד 12 בלילה, נשמע פרה-היסטורי? מה לעשות? חשבנו שיש דברים שקורים בשעות הקטנות של הלילה שאין סיבה לילדה בת 12 לחוות/ להיחשף/ לצפות יש עוד זמן לא?
נתקלנו כמובן במבול של תחינות, בקשות, בכיות וכו'... אבל למה רק אני? לכולם מותר ורק לי לא! מצלצל מוכר? מעניין שאצל כולם נשמעים אותן קולות.. אז איפה אלו שאצלם מותר?
יש כאלה, לצערי לא מעט, ואנחנו פגשנו את הילדות והילדים שלהם בחצות כאשר באנו לאסוף את שלנו והצענו להם טרמפ הביתה שלא יצטרכו לצעוד לבד בחושך... שירגישו בטוחים להגיע הביתה!
באותה שנה בערך מתחילים הטיולים בחופש לאילת, אצלנו ביישוב הטיול מאורגן ומסודר מטעם מדריכי הנוער - ובכל זאת, אנחנו החלטנו שגיל 12 עדיין צעיר מכדי להסתובב ב-2 לפנות בוקר במדרחוב בעיר הדרומית... יש זמן לכל בילוי ולכל חוויה.
כך עברה לך שנת גיל 12 והגיעה 13 וגם 14 והשעה זחלה קדימה והגיעה ל- 1:30 ואפילו 2:00.
ומה עוד נכנס לתמונה? נרגילה, בירות, נסיעה לעיר הקרובה, סתם שוטטות ברחובות היישוב....
עכשיו כינסנו שיחה רצינית! מה המשמעות של עישון נרגילה? האם זה כמו סיגריות? כמו סמים? איזו אוירה זה מכניס לחבורה?
גייסנו את כל החושים שלנו וגם את העבר ה'מפוקפק', נזכרנו בעצמנו בגיל הזה, איך הכנסנו את הסיגריה הראשונה לפה וניסינו לא להיחנק, ובכל זאת הבהרנו חד וחלק- נרגילה! לא בבית ספרנו!
הסברנו פעם אחר פעם את הגורמים המסרטנים/מעבירי מחלות (איכס- הם מעבירים את הפיה מאחד לשני), ניסינו להמחיש גם את האוירה שנוצרת סביב עישון ושתיה, למה זה מוביל.
נכון, נשמענו מאוד 'עתיקים' וחפרנים'- אבל עמדנו על דעתנו בנחרצות! לא בכפיה, לא באיומים, לא בכעסים בהרבה מאוד דיבורים והסברים, השתדלנו להשאר רגועים ובעיקר, לתת לבנות תחושה שכאן, בבית, אצלנו זה המקום לספר מה באמת קורה במסיבות/בילויים שלהן, להתיעץ וכמובן גם למחות!
העיקר לא לסגור את דלת ההידברות!
גורל הנרגילה כגורל השתיה והשוטטות...
זה לא קל! יש הרבה ויכוחים! צעקות! עלבונות! טריקות דלת! וגם פחד מאבדן שליטה- אבל אני חוזרת ואומרת לכל מי שמגיע עם הילד שלו לגיל הזה- אנחנו ההורים קובעים את החוקים- הילדים הם שותפים מלאים בהחלטה מתוך שיחה ודיון, לפעמים מתגמשים, לפעמים לא זזים מילימטר הכל תלוי בעניין!
ברבות הימים אני מאמינה שילד שהוריו הראו עניין, שיתפו בלבטים ושוחחו על גבולות הופך להיות אדם יותר שלם וטוב!
אז מהי שעת החזרה מבילוי ביום שישי אצלכם?
סנדרה רגב - מגשרת
www.sandraregev.com
מגשרת משפחתית
מתמחה בגישור בין הורים למתבגרים.
גישור גירושין
הרצאות וסדנאות בנושאי תקשורת במשפחה
מתמחה בגישור בין הורים למתבגרים.
גישור גירושין
הרצאות וסדנאות בנושאי תקשורת במשפחה
